ניהול צרחות- בבית ובעבודה

הבנתי שבקרוב מאוד הילדים שלי גם יתחילו לקרוא את מה שאני כותבת, לעמית בעלי כבר אין ברירה, הוא יודע שלחיות איתי משמעות הדבר זה חשיפה. עמית הוא אדם אשר משאיר את חייו הפרטיים לעצמו ולמשפחתו- וגם זה במידור (הבדיחה הקבועה שלי היא, שאם יום אחד אגלה שכל השנים הוא עבד בשב"כ ולא בהיי- טק לא ממש אהיה מופתעת, זה אפשרי), ואילו אני, אדם אשר חייו המקצועיים וחייו הפרטיים הם שזירה אחת שלא ניתן להפריד אותה. ועכשיו נכנסים למשוואה גם שלושת ילדי, ענבר בן 6 ואין לו ממש אמירה בנושא, אבל הבנות בנות 9 וכבר התחלתי לשמוע "אמא, איך אמרת ש…. איזה פאדיחה עשית לי". אז אני מתארת לעצמי שמה שלא אכתוב ואעשה, כנראה הגענו לגיל שאמא עושה פדיחות. אבל בכל אופן, אנסה למזער חלק מהנזקים.

ואחרי כל ההקדמה הזו… אפתח ואומר שהסיפור מתחיל כך: אחד מילדי, ולא אומר איזה מהם (הקדשתי פסקה שלמה להסביר למה :-) ). היה פותח כל ערב במסכת צרחות וצעקות שהפכו את חיינו המשפחתיים לסיוט. הסיוט התחיל כאשר עברנו לגור אצל חמי בעקבות שיפוץ אשר עשינו בביתנו. חמי איש מקסים וטוב לב במיוחד, קיבל אותנו, משפחה של 5 נפשות, לביתו בנעימות ובסובלנות יוצאת דופן. למרות זאת,המעבר  לא היה פשוט לאף אחד מאיתנו ובמיוחד לא לי. הקושי העיקרי מבחינתי היה שאיבדתי את המקום שלי. דווקא מבחינת הילדים היתה תחושה של כייף גדול ושל בילוי ארוך אצל סבא.

ואז זה התחיל… אחרי כמה לילות בבית של סבא, כאשר עמדתי להשכיב את הילדים לישון והתחלתי בתהליך הקבוע של מקלחות, סיפור ולילה טוב. אחד מילדי הודיע שהוא מסרב ללכת לישון. הסירוב לווה בצרחות וצעקות אימה. אין לי ספקות שהשכנים היו בטוחים שמבוצעת שחיטה בבית, ואם לא שחיטה אמיתית אז התעללות ברמה רצינית ביותר. וכלום לא עזר- הוא נשלח לעונש לחדר וזה לא עזר, חיבוקים ונשיקות- לא עזרו, שיחות- לא עזרו. ניסינו הכל- היינו אובדי עצות. לא היה מדובר בערב או שניים, אלא בריטואל שחוזר על עצמו כל ערב ולוקח בסביבות השעתיים ולפעמים אף יותר. מרוב צרחות הוא איבד את קולו ונהיה צרוד קבוע, אני הייתי על סף דמעות ולפעמים בכיתי ממש ובעלי כעס והיה מתוסכל. התחלתי לחשוב- שאני אמא גרועה ולא מצליחה, שאולי לילד שלי יש בעיה פסיכאטרית ומשהו לא בסדר אצלו ועוד מחשבות שהכניסו סטרס נוסף לארוע.

stock-photo-screaming-fit-throwing-child-1173792

בסך הכל ניסינו להשכיב את הילדים לישון. כמובן שגם שני הילדים האחרים לא ממש הצליחו ללכת לישון בסיטואציה הזו. כך שלא הצלחנו להשכיב את הילדים לישון. צורך די בסיסי אצל בני אדם ואצל ילדים במיוחד. אחרי מספר שבועות של ארועי הצרחות המתמשכות אל תוך הלילה ושל סיוט הערב המתמשך, הבנו שאנחנו זקוקוים לעזרה מקצועית. פנינו לפיסכולוגית התפתחותית שתעזור לנו. היא העבירה את הילד ואותנו תהליך אבחון של 3-4 פגישות שבסופו היא הודיעה חגיגית: הילד מחונן רגשית! נפלא… בשורות טובות, איך זה בדיוק עוזר לנו? היא הסבירה שהילד בעל יכולת קליטה רגשית יוצאת דופן לגילו ושהוא מסוגל להבין מצבים רגשיים גם כשלא מתנהגים או מדברים אותם. ושלמעשה הבעיה היא אצלנו. לנו לא טוב רגשית, הילד קולט את זה, ולמרות שאין ספק שההתנהגות שלנו היא לגמרי בסדר גמור ושאנחנו לא מביעים את המצוקה שלנו, אנחנו חווים מצוקה, הילד מרגיש אותה, נדבק בה וכיוון שהוא עדיין קטן ואין לו כלים ממשיים להתמודד עם הבעיה הוא מתנהג אותה.

אז מה עושים עכשיו? לדברי אותה פסיכולוגית, מתחילים בשיחה איתנו כדי לפתור את המצוקות שלנו. בסדר… קבענו איתה פגישה נוספת, רק אני, עמית והפסיכולוגית. היא התחילה ליצור שיחה ביננו: "עמית ודורית, מה אתם מרגישים לגבי מה שקורה עכשיו? דורית, מה את רוצה לאמר לעמית? עמית, מה אתה רוצה לאמר לדורית?" הסיטואציה היתה פשוט מגוחכת, היא עזרה לנו לנהל שיחה ביננו. אבל אנו לא זקוקים לעזרה בנושא, אנחנו דווקא משוחחים ביננו מאוד יפה, זו מעולם לא היתה בעיה. והאמת שידענו בדיוק מה הבעיה ומה המצוקה שאנו חווים- אנחנו לא בבית שלנו, עובדים קשה, מגדלים שלושה ילדים, משפצים בית עם כל הלחצים הכרוכים בזה (כלכלית ומעשית) ולא מצליחים לישון. אחרי שני מפגשים מגוחכים שכאלה, המשכנו לחפש עזרה אצל מקורות נוספים. הגענו לתרפיסטית אחרת, גם היא מתמחה בילדים. היא הסכימה עם האבחנה של הפסיכולוגית הקודמת והציעה לעשות לי ולעמית בנפרד טיפול פסיכותרפי אישי- זה יפתור את הבעיה. כששאלנו תוך כמה זמן הבעיה תפתר? היא ענתה שהיא לא יודעת, אבל מדובר בתהליך ממושך. תהליך ממושך של צרחות וכמעט התמוטטות עצבים כלל משפחתית (וקרוב לוודאי גם של השכנים) לא היתה אופציה!

1348440659m9u6py

הבעיה הטרידה את מחשבותינו לא רק בערבים הסיוטיים, אלא גם בימים… מה עושים? באותה התקופה למדתי קורס בתאוריות התנהגותיות לדוקטורנטים באוניברסיטה העברית ופגשתי בתאוריה של הפסיכולוג החברתי היגנס. ׁ(להלן קישור לתאוריה בויקפדיה http://en.wikipedia.org/wiki/Regulatory_focus_theory ׂׂ)  בעודי מתקלחת (מקום החשיבה האולטימטיבי שלי) מצאתי את הפתרון ! אנחנו טועים בפוקוס… היגנס בתאוריה שלו מסתמך על תאורית התפיסה העצמית של בם, אשר מוכיחה כי אנו תופסים את עצמנו כפי שאנו תופסים אחרים: בהתאם להתנהגות החיצונית שלנו. אם נראה את עצמנו מחייכים, נרגיש שיש לנו מצב רוח טוב יותר, גם אם בפועל חייכנו באופן מאולץ (תאוריה מרתקת בפני עצמה, אבל עליה ארחיב בבלוג אחר). היגנס טוען שגם ההתנהגות שלנו, כמו התפיסה העצמית שלנו, מושפעת מהמניפולציות החיצוניות שמפעילים עלינו.

וביתר פרוט: היגנס מסביר שיש שני פוקוסים בהם אנו פועלים. "פוקוס מניעה" אשר נועד למנוע מאיתנו לעשות דברים שאנו לא צרכים לעשות (כמו לגעת באש או בחשמל) ו"פוקוס קידום" אשר מניע אותנו לעבר פעולה אשר תקדם אותנו בחיים ודורשת מאמץ מיוחד (כמו- להצליח לפתור חידה קשה או לשבור את שיא מהירות הריצה שלנו). היגנס מסביר שפוקוס קידום מונע ע"י מערכת התגמול ופוקוס מניעה מונע ע"י מערכת עונשים. ו…. אם אנחנו מקבלים עונש במקום בו היה עלינו לקבל תגמול, נעבור לעבוד בפוקוס מניעה (למשל- אם יתנו לי קנס על כך שלא הצלחתי לפתור חידות קשות בעבודה, אנסה להתפטר או להתחמק מהעבודה במקום להשתדל ולפתור את החידה) ו… אם אנחנו מקבלים תגמול במקום בו היה עלינו לקבל עונש אנחנו עוברים לפעול בפוקוס קידום (למשל- היגנס הציע לאנשים בונוס כספי על כל יום בו הם מגיעים לעבודה בזמן, והתוצאה היתה שאנשים התחילו לאחר לעבודה).

הבנתי שאני רוצה להפסיק את התנהגות (הצרחות הנוראיות) ולא מצליחה. להפסיק התנהגות זה פוקוס מניעה. ואילו אני יוצרת התנהגות אשר ממשיכה וממשיכה, משמע- הילד שלי פועל מפוקוס קידום. וזה בגלל שאני מניעה אותו בחיזוק חיובי ולא בעונש. אחרי שהבנתי את זה- התחלתי לחפש את החיזוק החיובי, ומצאתי. מסתבר שאחרי כל סאגת צרחות שבו הוא היה מקבל עונש ונכנס לצרוח בחדר, רחמי על הילד היו מציפים אותי ושהגיעה סוף כל סוך הקגיעה המיוחלת, הייתי מחבקת ומנשקת אותו. והנה- חיזוק חיובי.

עוד באותו היום הודעתי לו, שהיום בערב אם יהיו צרחות, שיקח בחשבון שברגע שהוא יצא מהחדר אני מתעלמת ממנו והא משכיב את עצמו לבד לישון. הערב הגיע- הצרחות הגיעו גם הן, הוא נכנס לחדר, אחרי זמן מסוים (שנראה כמו אינסוף), הצרחות הפסיקו, ואז הוא ביקש: "אמא אני רוצה חיבוק". הודעתי באסרטיביות שאין חיבוק ושהוא הולך לישון לבד בלי נשיקה, חיבוק או כל התייחסות. מיד התחילו שוב הצרחות- ושוב הוא נכנס לחדר ושוב- אחרי זמן שנראה כמו נצח- נרגע, ושוב- ביקש חיבוק. הפעם, כשסרבתי הוא הלך שבור, מבויש ומתוק (ברמה שכמעט נשברתי ), לישון בעצמו. למחרת- הצרחות חזרו, אבל כשהוא נרגע וביקש חיבוק הוא לא חזר לצרוח, אלא הלך לבד לישון (נלחמתי בעצמי לא לחבק ולנשק). וזהו- זה היה היום האחרון של הצרחות בביתנו.

stock-photo-successful-business-woman-celebrating-with-arms-up-104071604

עברו מאז כבר כמה שנים- וסאגת הצרחות כמעט ולא חזרה (כשהיא חזרה הצלחנו למגר אותה בפעם אחת, בשיטה הזו). גיליתי שהתאוריה של היגנס עובדת ושהיא כלי ניהולי מעולה לכל הנעה לפעולה או הפסקת פעולה בחיי ובחיי המתאמנים שלי. אני משתמשת בתאוריה הזו הן בתחומי הניהול, הקריירה, המשפחה, מערכות יחסים, בריאות ועוד. התאוריה קלה ופשוטה ליישום- פשוט לחשוב עליה ולראות מה אני מפעיל כרגע.

אם יש למישהוא דוגמאות למקרים בהן התאוריה עבדה/לא עבדה, שאלות כיצד ניתן ליישם את התאוריה, או הסכמות או אי הסכמות עם הדרך בה הפעלתי או בה ניתן להפעיל את התאוריה, אשמח לשמוע.

דורית.

תגובות למאמר

  • דורית היקרה
    אני מסכימה מאד לכל מילה בתיאוריה הזו כי באופן טבעי, כאשר בדקתי את כל נושא הצריחות כמוך בדיוק מכל הכיוונים, אך מציינת שלא הלכתי לפסיכולוגים, באפן טבעי הבנתי שזוהי איזו מניפולציה של הילד שבאופן טבעי (כמו שאת יודעת, הרי אני לא מתיימרת לחדש לך) שתפקידם של ילדים הוא למתוח את הגבולות, והתפקיד שלי לעמוד עליהם, וכמובן הגבולות החשובים ביותר,הבנתי שכל אחד מאיתנו ילדי ואני עושים את תפקידם, הייתי משוכנעת בצידקת דרכי, הפעלתי את הקול הסמכותי ביותר שלי, הבהרתי את עצמי, בטוחה בעצמי, ע"י הקול הפנימי שלי , וזה אכן עבד, כלומר אני מתכוונת שלילד כנראה באמת יש אינטיליגנציה רגשית חזקה מאד והוא הבין שאתם לא בטוחים והמשיך להתנהג כך, ולדעתי כל זאת על מנת לזכות בשליטה וכיפוף הסמכות ההורית , (לא מתוך רוע או משהו כזה,פשוט השכנוע והטונציה חשובים לדעתי,
    שבת שלום

  • I learned here (NY/USA) that voice control is very important, people here are hardly raise their voice, the work environment and home is so pleasant…not in my Israeli home of course ;-)

  • uggs cheap…

    reviews of ugg australia website…

  • 905712 93808Basically a smiling visitor here to share the really like (:, btw outstanding style . "Audacity, far more audacity and always audacity." by Georges Jacques Danton. 891793

  • 286902 354029Directories such given that the Yellow Websites want not list them, so unlisted numbers strength sometimes be alive a lot more harm than financial assistance. 124858

  • 796942 379410Woh I enjoy your content material , saved to favorites ! . 735477

  • 143597 821903love your imagination!!!! great work!! oh yeah.. cool photography too. 715165

  • 445266 302195 There are some intriguing points in time in this post but I don

הגב ל: uggs cheap