ומדוע זה רבלנטי לכל אחד מאיתנו?

 ניכוס חלקים מהעשיה שלנו לעצמנו באופן המפחית מערכנו הוא דבר בו לוקים כולנו. כמה פעמים שמעתם סביבכם אנשים מעולמות תוכן שונים מספרים כי זו "השיטה שלהם", "המתכון היייחודי שלהם", "הדרך שלהם"? זה לא בהכרח דבר רע, זה אפילו דבר טוב, כל עוד אותם אנשים נותנים מספיק משקל וקרדיט למקורות שלהם.

 כל עשיה יצרתית בכל תחום שהוא מתבססת על ידע מהעבר. היצירה שלנו היא למעשה חיבור הידע הזה באופנים חדשים. (כדאי להתסתכל על כתביו של הווארד גרדנר בנושא "אינטילגנציות מרובות"  ועל ספרו של אדוארד דה בונו "יצרתיות רצינית" ).

 כאשר אנחנו לא נותנים קרדיט למקורות שלנו- היצירה שלנו נפגעת בשני ממדים- 1. היא הופכת להיות שטוחה: כל מי שפוגש בה נשאר מוגבל לרמת האינפורמציה אשר סיפקנו וחסרה לו הגישה להרחיב את הדעת והשימוש ביצירה שלנו באמצעות מקורות הבסיס. 2. המעמד של היצירה שלנו נפגע וכיוצא מכך גם מעמדנו. אחת הסיבות לא לתת קרדיט למקורות הוא ניסיון לרכז את הקרדיט אלינו. אך למעשה יצירה שאינה מאגדת בתוכה מקורת נוספים היא יצירה קטנה ומוגבלת ולכן הקרדיט שהיא מקבלת נמוך וכך גם הקרדיט ליוצר שלה.

 לעומת זאת,כאשר אנו נותנים קרדיט למקורות היצירה אנחנו מעלים את ערכה בשני ממדים- 1. היצירה הופכת להיות רחבה ועשירה יותר: לפוגשים בה ניתנת האופציה להסתכל עליה ממספר זוויות שונות (בהתאם למספר המקורות עליה היא מבוססת) וליישמה באופנים שונים באמצעות השראת המקורות. 2. מעמדה של היצירה עולה וכיוצא מכך גם מעמדו של היוצר עצמו. ברגע שחלקתי את הקרדיט ליצירה שלי עם מקורות המידע והחשיבה- היצירה נעשית רחבה ועשירה יותר ולכן מעמדה עולה וכך גם מעמד היוצר.

 קרדיט ניתן ליישם לא רק ביצרתיות אקדמית או אומנתית. קרדיט ניתן ליישם גם במקום העבודה שלנו- כאשר אנו חולקים את האגו עם הקולגות, המנהלים והכפיפים שלנו. ולמעשה בכל מערכת יחסים- עם בן הזוג, עם חברים- כאשר אנחנו מעריכים ומודים לתרומתם למערכת היחסים, אנחנו למעשה מעשירים את מערכת היחסים- מגדילים את ערכה וגם את ערכנו כחלק מאותה מערכת.

 כיצד ניתן להרחיב קרדיט בקריירה ובמערכות יחסים חבריות ומשפחתיות:

(רשימה יישומית לתהליך אישי)

• להכיר תודה! לא לקחת שום דבר כמובן מאליו, אף אחד לא חייב לכם כלום- כל דבר שעוזרים לכם בו, שנעימים אליכם, כשטובים אליכם. אפילו אם יש להם אינטרס- היו יכולים לבחור אחרת, בחרו בטובתכם- הכירו תודה!
• כמה פעמים אתם אומרים ביום את המילה "תודה"? נסו להגיע לפחות ל- 20, ולא רק עבהקשר של נימוס בסיסי.
• חשיבה חיובית: חשבו על התרומה החיובית של כל דבר שעשו עבורכם. אפילו חיוך של אדם אליכם יש בו מין הנתינה- התרכזו בחשיבה על מה הנתינה של אחרים מאפשרת לכם.
• כתבו לפחות פעם בשבוע/ספרו לאדם קרוב- מה הנתינה של אחרים מאפשרת לכם.
• סליחה: היו סלחנים לגבי העבר שלכם- גם לגבי עצמכם וגם לגבי אחרים. משפט שאני מאוד אוהבת: "לא כל דבר בחיים קורה לטובה, אך מכל דבר ניתן להפיק את המיטב" ד"ר טל בן שחר.
• מה הדברים הטובים אשר הפקתם מהארועים הקשים אשר עברתם בחייכם?

 הבסיס למאמר הזה הוא מחקר רציני של קואצ'ר מעולה, אדם וחוקר שאני מאוד מעריכה בשם עופר אטד, עופר פרסם מאמר הסוקר באופן מעמיק ומקצועי את תעשית הקואצ'ינג בישראל (המצב לא פשוט, אך התחזית לעתיד אופטימית) ואשר פורסם ב: International Journal of Evidence Based Coaching and Mentoring, Vol 11, No 2 pp. 112 – 123. להלן הקישור למאמר: http://business.brookes.ac.uk/commercial/work/iccld/ijebcm/view.asp?issue=vol11issue2

את עופר פגשתי כשעבדתי עמו בצוות ההוראה של ד"ר טל בן שחר, טל הוא זה שחשף אותי לעולם הפסיכולוגיה החיובית והטמיע בי שני אופני חשיבה שמלווים אותי כעוגן משמעותי בחיי: 1. התבוננות בחצי הכוס המלאה 2. שילוב המחקר בעשיה אופרטיבית. 

 כדי להרחיב את הדעת ולהשתמש בקרדיט הזה לטובתכם, אני ממליצה לכם בחום להיכנס לאתרי האינטרנט הן של עופר אטד http://www.oferatad.com והן של טל בן שחר http://www.talbenshahar.com

 למידה מהנה!

]]> http://izzunim.co.il/?feed=rss2&p=1472 2 http://izzunim.co.il/?p=1462 http://izzunim.co.il/?p=1462#comments Tue, 06 Aug 2013 07:20:01 +0000 דורית מילר http://izzunim.co.il/?p=1462 עוד כמה ימים נחגוג 20 שנה יחד. אני חושבת שבכל קנה מידה זו כבר תקופה מכובדת… השנים הראשונות ידעו עליות ומורדות. כשליאור ומאיה נולדו מערכת היחסים שלנו עברה טלטלה רצינית – הייתי במצב תמידי של כעס עליו, ברגעים מסוימים חשבתי שאני ממש לא יכולה לסבול אותו יותר. חשבתי ש"אכלתי אותה", "נפלתי", שאני רוצה יותר… מנקודת המבט הנוכחית שלי, אני לא מאמינה שכך הרגשתי לגביו. היום אנחנו במצב כל-כך אוהב, מפרגן ותומך, שממש קשה לי להאמין שזו הייתי אני שם, שחשבה והרגישה כך. מה שיצר את נקודת המפנה במערכת היחסים שלנו – האהבה הגדולה שלנו היום נובעת מהתהליך שעברתי אני עם עצמי ובעקבותיו הוא עם עצמו. התהליך שלי עם עצמי התחיל כתהליך של שינוי בקריירה והוא זה שיצר שינוי בכל תחומי החיים.

 ההתמחות שלי כמאמנת היא קריירה ומערכות יחסים – מהסיבה הפשוטה שלא ניתן להפריד בין שני התחומים. הצלחה זוגית בפרט והצלחה במערכות יחסים בכלל, היא המפתח לשיפור ההצלחה בכל תחום בחיים – ולהפך (זה לא אומר שלא ניתן להצליח בקריירה אם אין לי מערכת זוגית טובה, אבל בהחלט אומר שניתן להצליח הרבה יותר כשיש לי מערכת יחסים כזו).

מערכות יחסים הן הבסיס! כל דבר בחיינו מחובר למערכות היחסים שלנו: אושר? הצלחה? משפחה? קריירה? כל דבר… אנחנו יצורים חברותיים. זה מה ומי שאנחנו בתור בני אדם. בדיוק כמו שיש לנו שתי רגלים ושתי ידיים, יש לנו גם צורך במערכות יחסים. דינר וסליגמן, מאבות הפסיכולוגיה החיובית מצאו במחקרם משנת 2002, כי אחד התנאים ההכרחיים לאושר הוא להיות במערכת יחסים חברתית עשירה ומספקת הכוללת בילוי זמן משמעותי עם חברים, משפחה ובני זוג. יותר מכך, הם מצאו גם כי לכל אחד ואחת מהאנשים בעשרת האחוזים העליונים מבחינת אושר היה בעותה עת קשר רומנטי. נישואים/קשר זוגי יציב/אהבה רומנטית נמצאו כגורם מנבא לאושר חזק יותר משביעות רצון בעבודה, שביעות רצון כלכלית או שביעות רצון מהקהילה. כפי שאומר דיוויד מייארס: "למעשה קיימים גורמים בודדים מאוד לניבוי אושר שהם חזקים יותר מחברות הדוקה, תומכת, אינטימית, שוויונית, ארוכת שנים, עם החבר או החברה הטובים ביותר". (קישור להרצאה מרתקת של דיוויד מייארס על אושר. מדקה 42 מראה את המחקר בנושא: http://www.youtube.com/watch?v=y3huf9nArhY).

 יש לכך שתי השלכות:

ברמה הפשטנית

זוגיות טובה ומערכות יחסים בריאות מאפשרות אושר, ואושר בתורו – מאפשר הצלחה! (האושר מביא את ההצלחה ולא ההצלחה מביאה את האושר). כפי שכתבתי במאמרים קודמים, ברברה פרדריקסון מציגה תאוריה אבולוציונית לרגשות המוכיחה שרגש חיובי פותח אותנו להתנסות, לחוויה ולשימוש בכל המוח, בניגוד לרגש שלילי הסוגר אותנו לתגובות ההלחם, ברח או קפא אשר מפריעות לנו בתפקוד הכללי.

ברמה הקונקרטית

מערכת זוגית בריאה הינה מערכת בה שני בני הזוג נתרמים וצומחים ברמה האישית בכל תחומי החיים.

כיצד מצמיחה אותנו המערכת הזוגית?

לכל אדם ואדם יש מערך אישי של ערכים המהווים צורך קיומי. כדי שנהיה מאושרים כל מערך הצרכים הזה צריך להיות מסופק במלואו. לאחר שעברתי כברת דרך מסוימת כמאמנת אישית, שמתי לב שאני יודעת מראש מה אנשים עומדים לומר לי. למעשה מה ששמתי לב אליו הוא שלכל בני האדם יש את אותם צרכים בסיסיים (כל לומדי הפסיכולוגיה אומרים עכשיו בראשם "פרמידת הצרכים של מאסלו" – נכון, אך לא מספק), ושהצרכים הללו מעוגנים בתוך רשת קשרים הדדית. מערכת של תלות וניגודיות מקבילה.

לשמחתי, פגשתי במאמר של לבונטין וקלוגר אשר עשו בשנת 2012 מטה אנליזה לכל המחקרים שנעשו עד היום בתחום הערכים והצרכים ומצאו בדיוק את אותו המבנה שאני שמעתי אצל המתאמנים שלי. המבנה:

בטחון    —–      צמיחה והתפתחות

שייכות  —–      חופש

 (במקביל למבנה הזה קיים מבנה של צרכים התלויים באחר – הערכה/מעמד/אגו – אליו לא אתייחס בשלב זה)

שימו לב לקשר בין הערכים הללו:

בטחון הוא ההפך מצמיחה והתפתחות (אך הם לא קיימים האחד ללא השני).

שייכות היא ההפך מחופש (אך הם לא קיימים האחד ללא השני).

בטחון ושייכות שייכים לאותו תחום.

צמיחה, התפתחות וחופש שייכים לאותו תחום.

כולנו זקוקים תמיד לכל הרביעיה, אך במערך איזונים שונה – בין אדם לאדם ובתקופות שונות בחיים. בתוך כל מערכת יחסים (במיוחד במערכת זוגית), כל אחד מהצדדים לוקח צד של מערכת הצרכים: כאשר האחד לוקח את הצד של הבטחון השני יקח את הצד של הצמיחה ולהפך. (איזה צד אתם מייצגים במערכת היחסים שלכם?). וכאן מתחיל המתח הפנימי המאפיין כל מערכת יחסים – מצד אחד אני מנסה למשוך את בן הזוג לצד שלי ומהצד השני אני מנסה לשמור על הסטטוס-קוו ולא ללכת לכיוון שלו. למשל: במערכת היחסים שלי ושל בעלי אני תמיד ייצגתי את הצמיחה והוא תמיד ייצג את הבטחון. אני זו שמושכת "לעזוב, לשנות, להעיז" והוא הקול השקול שאומר "לשמור ולפעול בשיקול דעת". באיזון מושלם ביננו (דבר שלא יהיה קיים לעולם) כל אחד ואחד מאיתנו יצליח גם לצמוח באופן אידאלי וגם לשמור ולא להרוס את הבסיס הקיים.

כיצד מגיעים לאיזון מושלם במערכת יחסים אשר מוביל לאיזון אישי מושלם שלי כאדם?

אני אחזור ואציין, איזון מושלם לא קיים. אבל השאיפה אליו טובה דיה כדי לשנות את חיינו לחיים ממומשים יותר.

 אם תארנו מצב בסיסי בו כל אדם במערכת יחסים נמצא במתח של לשמור על הצד אותו הוא מייצג ולמשוך את השני לכיוונו, האיזון מגיע מהתכווננות פנימה – חיזוק הכוח הפנימי, במקום החלשתו במלחמה מתמדת."היה השינוי שהנך רוצה לראות בעולם" – מהטמה גנדי.גנדי מצא את הפתרון – מלחמה היא כוח של הרס, באמצעות נסיוני להרוס את האחר אני מנסה לחזק את עצמי. אבל כיוון שפועלים כאן שתי כוחות – שניהם נחלשים בסופו של דבר. במקום להגיע למימוש עצמי, אני מגיע להחלשה הדדית. ברגע שאני פועל אך ורק לשיפור העצמי שלי – אני משפיע הן על עצמי ובאופן עקיף גם על האחר. במערכת היחסים שלי ושל בעלי, ביום בו הבנתי כי עלי לפעול למימוש הצד אותו מייצג בעלי במערכת היחסים שלנו (ולא לפעול כדי למשוך אותו לצד שלי) נוצר השינוי: הטענה של עמית אלי היתה תמיד שאני לא מספיק אחראית, מאורגנת, שקולה – הצד של הביטחון. ושלי אליו – שהוא לא מספיק לוקח סיכונים, מעז, עושה, זורם. היום בו הפכתי לקואצ'רית הוא היום בו הבנתי שעלי לקחת אחריות לארגן ולסדר לא רק את חיי שלי, אלא גם את חייהם של אחרים. התחלתי לפעול באופן יותר אחראי, שקול ומבוסס. היום הזה יצר את השינוי בחיי – כל חיי רציתי לצמוח והלתפתח אך לא הצלחתי לעשות זאת במידה בה רציתי. כאשר אימצתי את הצד של עמית במשוואה – צד ה"בטחון", קיבלתי את אותה צמיחה לה יחלתי. באופן מדהים, וכפועל יוצא מהשינוי שעבר עלי, גם עמית השיג בטחון קיומי שהיה חשוב לו כל-כך ואפשר לו לצמוח כמו שאני רציתי שיצמח תמיד. כאשר עמית הרגיש שאני לוקחת יותר אחריות בבית, הוא היה יכול להרשות לעצמו לשחרר קצת ולאפשר לעצמו לצמוח יותר באפיקים של הקריירה שלו. כל החיים רציתי שיצמח ולחצתי עליו לעשות כך – ושום דבר לא השתנה. והנה – כשוויתרתי על השינוי שלו והתרכזתי בלשפר את עצמי נוצר אצלו וגם אצלי שינוי אמיתי.

 מתאמנת שלי הגדירה מערכת יחסים בצורה מקסימה: אנחנו כמו שני בלונים בחדר צפוף – אם נצליח ליצור שינוי בבלון אחד הבלון השני ישתנה מעצמו. אז – מה השינוי שהייתם רוצים לראות בעולמכם? מה הדבר שאתם מייחלים לו יותר מכל? עצתי לכם… התרכזו בעצמכם פנימה, עשו לעצמכם את הטוב שאתם רוצים לאחרים, הקשיבו הקשבה אמיתית למה שאומרים לכם אחרים – לימדו מהם ותצמחו אל הביטחון! (את התהליך של התרכזות פנימה עשיתי בתהליך של אימון אישי – תהליך קצר וממוקד ששינה את חיי. משמעות חיי היא להעביר את זה הלאה לאנשים נוספים, לשמחתי הגדולה אני מצליחה בכך הן בקריירה והן במערכות יחסים).

אתם יכולים לדמיין לעצמכם מרצה המגיע להרצאה אותה הוא מעביר, כשהוא לא יודע על מה הוא עומד לדבר, לבוש בבגדי היום יום שלו, שקוע ומרוכז בעצמו ובאופן כללי משדר מסר של פחד וחוסר אונים. מה דעתכם על הרצאה של מרצה כזה? הייתם רוצים להקשיב לה? אני משערת לעצמי שלא. המסר האחרון שלי בסדרת המאמרים העוסקת בכיצד עוברים בהצלחה ראיון עבודה הוא: ראיון עבודה הוא פרזנטציה! הוא לא הרצאה במובן זה שאתם אינכם עומדים מול קהל רחב. אבל הוא דומה להרצאה- כיוון שמדובר בכם- כשאתם מנסים להעביר מסר לקהל (בד"כ מורכב מאדם אחד, אבל לאו דווקא).

ישנם חוקים וכללים ברורים להעברת פרזנטציה. אותם חוקים תקפים גם לראיון עבודה:

תקשורת בלתי מילולית

 90% מהמסר המועבר מועבר באמצעות תקשורת בלתי מילולית ולכן חשוב לשים לב לאופן העברת המסר

מראה חיצוני

האם המראה שלכם מעביר את המסר אותו התכוונתם להעביר? רושם מקצועי דורש מראה מסודר, מאורגן, ביגוד המשדר רלבנטיות לעולם העסקים. המראה החיצוני שלכם יקבע את הרושם הראשוני . מסר בלתי מילולי ראשון זה הוא זה הקובע את הרושם הכללי שיקבע עליכם.  מספר טיפים קטנים בנושא:

• גברים- חולצה מגוהצת ומכופתרת בתוך המכנסים. בלי דוגמאות/לוגואים בולטים. צבעים סולידים וסטנדרטים. (ברור שאני מדברת כאן על הכלל, אם הראיון הוא למשרת שליח, בהחלט ניתן להגיע עם טי שרט)
• נשים- רצוי חולצה עם צווארון. בארצנו החמימה והלא מעונבת בהחלט תתקבלנה גם חולצות ללא צווארון, אך רצוי שיהיו מבד אשר משדר איכות גבוהה ולא טריקו. גם כאן, כמו אצל הגברים- רצוי לבחור בדגמים חלקים וסולידים בלי דוגמאות בולטות. לגבי שמלות וחצאיות- אפשרי, אך צריך להגיע איתן רק אם את רגילה ללבוש שמלות וחצאיות, לוקחת בחשבון שייתכן והמסר יהיה נשי חזק וזה מתאים לך. חשוב מאוד- לא חשוף מדי, זה לא משדר מסר מקצועי.
• נשים וגברים- שיער מסודר. גברים מסופרים, מגולחים ומסודרים ולנשים עם שיער ארוך רצוי פן או באופן כללי סידור השיער אצל ספר מקצועי.
• בשמים- זהירות! להקפיד להגיע נקיים ולא מסריחים מזעה/סיגריות (מסטיק לא עוזר… עדין מריחים אותן)/ ריח פה. הדבר היחיד המתחרה לרעה בריח גוף רע הוא ריח של בושם חריף העוטף את המראיין. למראיין לאו דווקא יש את הטעם שלכם בבושם ואתם יכולים ממש לדחות. אם בושם- אז מי גוף עדינים ונדיפים שלא ישאירו חותם ריחני דומיננטי.

שפת גוף

• חייכו- חיוך גורם להפרשת אנדורפינים היוצרים מצב רוח טוב, מעבר לכך- חיוך הוא מדבק. אם אתם תחייכו- הסיכוי שגם המראיין יחייך גבוהים יותר. בגלל האנדורפינים גם אתם וגם הוא תרגישו במצב רוח טוב יותר ותקשרו זאת לחוויה. אתם תצליחו להוציא את הטוב שבכם והמראיין יקשר את נוכחותכם להרגשה טובה.
• שימרו על קשר עין- יוצר תחושת ביטחון. מעסיקים מחפשים אדם בטוח בעצמו ובמקצועיותו. קשר עין יחזק את המסר הזה.
• שימרו על מרחב גופני נכון- אל תפלשו למרחב האישי של המראיין- יוצר תחושה של פלישה והתערבות. ואל תתרחקו מדי, מעביר מסר שאתם מנסים להסתיר משהו או לברוח. שבו זקופים יחסית על הכסא.
• כדי שתרגישו נינוחים אתם יכולים להביא עמכם בקבוק מים, או להשתמש בכוס המים שנהוג בד"כ להציע בראיון כדי להניח עליה את היד, ללגום מים ולהירגע במידת הצורך. המסר שאני מעבירה כשאני שותה מים בשלווה- הוא של רוגע ונינוחות היוצרת תחושת בטחון (אבולוציוני- חיות אוכלות ושותות רק שהן מרגישות בסביבה בטוחה)
• שימו לב לשפת הגוף של המראיין- האם הוא מתעניין בדבריכם? אדיש? מעוניין? התאימו עצמכם אל מה שהוא משדר. דעו מתי לעצור, להמשיך או לקצר. ערבו גם אותו במידת הצורך (מנסיוני האישי לראייין יכולה להיות חוויה משעממת כשעושים אותה על בסיס קבוע, אם המרואין שואל גם הוא שאלות ויוצר שיחה אמיתית- החוויה משתפרת פלאים, וכמובן שאני אעדיף לעבוד עם אדם שנעים בחברתו)

תקשורת מילולית

המסר המרכזי

המסר המרכזי מתחלק לשני צירים: 1."הכינותי מראש" 2. התאמה לקהל (במקרה זה- המראיין).

• "הכינותי מראש"- כמו שמרצה מגיע להרצאה עם מסר ברור אותו הוא רוצה להעביר לקהל שומעיו. כך מתראיין צריך להגיע מראש עם מסר אותו הוא רוצה להעביר למראיין. על המסר עצמו כתבתי במאמרים הקודמים. אבל אדגיש ואומר שהמסר צריך להיות קצר, ממוקד וכזה שניתן להעביר אותו במשפט קצר ופשוט. המסר צריך להיות ממוקד בערך המוסף שיש לי בתור מועמד לתפקיד על מועמדים אחרים. וצריך להתבסס על שעורי הבית שהכנתי. בהם גיליתי מה המעסיק והשוק הספציפי אליו אני מתראיין זקוקים לו יותר מכל, ומה אני מסוגל לתת בהתאם לצורך זה על בסיס נסיוני הקודם וכישוריי.
• התאמה לקהל- הרעיון הוא להקשיב. לוודא שאני קשוב למסרים שמעביר לי המראיין (במידה ויש כאלה. לפעמים המראיין ישתדל בכוונה לא להעביר מסרים. את מרבית האנשים זה מלחיץ, אבל מבחינתכם שקראתם את המאמר, אתם מבינים שכל שעליכם לעשות הוא לדבוק במסר של "הכינותי מראש" בלי להוסיף התאמה לקהל, ולכן לכם יהיה קל יותר בסיטואציה שכזו). עליכם להיות קשובים גם לשפת הגוף ולעניין שמגלה המראיין בנושאים מסוימים ולא באחרים וגם למסרים הברורים אותם מעביר אליכם המראיין. במה החברה עוסקת, מה הם מחפשים ספציפית נכון להיום- ולהתאים את עצמכם למסר. התאמה אינה אומרת שינוי המציאות או המסר שהכינותם מראש. אלא חידוד תחומים רלבנטים ואי שימת דגש על אחרים.

 גוף הראיון

גוף הראיון מתייחס לסיפור שאתם מספרים. הסיפור הזה יתמקד ברוב המקרים בנסיון התעסוקתי ובהשכלה שלכם. השאלות עליהן עליכם להתכונן הן:

מה היתה מהות העבודה שלכם בכל מקום עבודה?

מדוע עזבתם את מקום העבודה?

ומבחינת השכלה- היכן למדתם, מה למדתם? (לפעמים תשאלו מדוע דווקא במוסד הספציפי ומדוע דווקא את הלימודים הללו)

שימו לב- הן בקורות חיים והן בראיון עבודה, אחד הדברים החשובים הוא השם בו אתם מגידירים את התפקיד אשר עשיתם: האם עבדתם כמזכיר/עוזר מנכ"ל/מנהל אדמינסטרטיבי- כל אחד מהשמות יכול להתייחס לאותה עבודה אבל לשדר משהו לגמרי אחר. בדקו כיצד מגדירים בחברה בה אתם מתראיינים את התפקידים הרלבנטים- והשתדלו להשתמש בסמנטיקה דומה.

לסיכום, גיסי שהוא איש חכם במיוחד ובכלל לא קשור לתחום ההשמה, אבל ללא ספק אשף בשיווק, אמר לי לא מזמן הגדרה ממצה לכיצד עוברים בהצלחה ראיון עבודה" "לבוא לו טוב!" אם עברתם או לא עברתם ראיון עבודה בהצלחה תלוי פשוט בכימיה שיצרתם עם המראיין. תזכרו- יושב מולכם אדם עם רגשות ומחשבות משל עצמו (רבות מהן עוסקות ב: "מה תהיה השאלה הבאה שאשאל?", "האם אני מצליח להבין באמת מי האדם שיושב מולי?", "מתי יגמר כבר השעמום הזה?"). מה שעבורכם נחווה כרגע משנה חיים, נחווה עבורו כנסיון להבין/מטרד/שעמום/שינוי בסדר יום… תתייחסו אליו כאדם והתאימו את עצמכם באופן אותנטי- מצאו את תכונת האופי שלכם שהכי מתאימה להלך הרוח ותזרמו איתה.

מאחלת לכולם ש"תבואו להם טוב" ושהדברים "יבואו טוב אליכם".

להתייחסות אישית למקרה הספציפי שלכם, אני כאן!

דורית.

]]> http://izzunim.co.il/?feed=rss2&p=1452 1 http://izzunim.co.il/?p=1441 http://izzunim.co.il/?p=1441#comments Mon, 01 Jul 2013 09:42:06 +0000 דורית מילר http://izzunim.co.il/?p=1441 שאלת ספר לי על עצמך, תכונות חיוביות ושליליות ורמות שכר!

נפגשנו לראשונה לפני כשנתיים, כל הפגישות שלנו התחילו בבכי סוער. מהפעם הראשונה- עוד לפני שפתחה את פיה והחלה לדבר, היא נשנקה ופרצה בבכי. גם שאר הפגישות שלנו לוו באפיזודות של בכי. היא כל כך הזכירה לי את עצמי במצבה… גם אני בכיתי בסיטואציה הזו. הסיטואציה בה הבנתי שהחיים לא הובילו אותי למקום בו רציתי להיות. לא כך דמינתי את עצמי- רעיה מתוסכלת, בעבודה ממוצעת. היו ימים שחשבתי שאולי אפילו אשנה את העולם, אשאיר את חותמי והנה- מה נשאר? סתם… חיים בשביל לחיות, בלי ייחוד, בלי צמיחה, בלי הצלחה מיוחדת.

הסיבה שגרמה לה לבכות היא הפער הגדול בין היכולות שלה ובין ההשגים שלה בחיים. אישה חכמה מאוד, חזקה, יחסי אנוש מדהימים- אהובה בכל מקום, יפה, נעימת הליכות ו…. כלום. עובדת כמזכירה, ועוד לא מזכירה טובה במיוחד (ברור- כי התפקיד היה כ"כ קטן עליה ומשעמם שבסוף היא בקושי עשתה אותו בפועל), נקרעת בין העבודה לילדים, מרוויחה משכורת עלובה שיחד עם המשכורת של בעלה בקושי מספיקה להם. כשהיא הגיעה אלי, היא לא באמת האמינה שהמצב בכלל יכול להשתנות, הרי היא כבר ניסתה- וזו היא, היא לא מצליחה יותר מזה.

היו לנו 5 פגישות בהן זהינו את היכולות שלה- הערכים, הצרכים, עקרונות הפעולה להצלחה, מעכבי ההצלחה שלה. בנינו חזון ענקי, גזרנו ממנו יעדים- ויאללה… תוכנית פעולה להצלחה בחיים. ואז- כלום, היא לא עשתה עם זה כלום. אחרי שנה היא התקשרה אלי ושוב נפגשנו- היא שוב בכתה (ואני כמעט בכיתי איתה מהתסכול, שלה ושלי כמאמנת). הפעם הדגש עבר להבנה שעצם ההצלחה היא להיות בתהליך. שהתהליך יהיה ארוך,הוא יכלול בתוכו הרבה כשלונות- אבל בסופו של דבר יוביל אותה למקום משמעותית יותר טוב בחיים.

הפגישה הבאה והאחרונה שלנו עסקה ב"הכנה לראיון עבודה". דנו במספר נושאים ספציפים שהיו יותר משמעותיים עבורה:

כיצד עונים על שאלת "ספר לי על עצמך"?

"שמי דורית מילר, בעלת חברת "איזונים"- מאמנת למערכות יחסים וקריירה, מומחית בפסיכולוגיה חיובית. בעלת תואר שני במנהל מאוניברסיטת חיפה ולומדת בימים אלו לדוקטורט. בשש השנים האחרונות מנהלת בפועל את חברת איזונים במסגרתה אני מעבירה ומנהלת מערכי הרצאות וסדנאות לאירגונים שונים בתחום האימון והפסיכולוגיה החיובית במקביל לאימונים אישיים לקריירה ומערכות יחסים …"

שלוש  הנקודות בסוף המשפט מיועדות למסר שאני רוצה להעביר למראיין- ערך מוסף ייחודי שלי לתפקיד המוצע. למשל: "ואני אשמח לנהל את המשאב האנושי בחברתכם בהתבסס על הידע הייחודי שיש לי בניהול משאב אנושי באמצעות פסיכולוגיה חיובית" או "ואני אשמח לבנות עבורכם יחידה של הרצאות בהקשר של פסיכולוגיה חיובית, אימון אישי והצלחה".

המסר של שלוש הנקודות- לא מחוייב. הוא יעלה רק אם אתם יודעים מהו המסר (ראו בלוג "כיצד עוברים בהצלחה ראיון עבודה מס' http://izzunim.co.il/?p=1432 2) ורק אם אתם מרגישים מספיק נוח לאמר אותו. אם כי הוא בהחלט יכול לתת ערך מוסף.

כן מחוייב:

• שמכם
• הטייטל שלכם: בחרו לכם את הטייטל המתאים בהתבסס על השכלה ונסיון תעסוקתי- רצוי לציין את שניהם. למשל: " שמי יעקב מימרם, מנהל תפעול, בעל תואר שני במנהל עסקים ותואר BSc בתעשיה וניהול מהטכניון."
• התפקיד האחרון (או השניים האחרונים) שלכם בקורות החיים- או- התפקיד הכי רלבנטי שלכם בקורות החיים. להציג כאן רק משפטים רלבנטים! למשל:"בשנים האחרונות ניהלתי את מערך התפעול של חברת ביופידבק ולפני כן הייתי מנהל היצור של חברת פלקסטרומי", דוגמא למקרה בו התפקיד האחרון פחות רלבנטי: " בעל נסיון של 5 שנים בניהול תפעול מעבודתי בחברת X"

שאלת "תכונות חיוביות" ושאלת "תכונות שליליות":

שימו לב, השאלה הזו יכולה להתחבא בתוך שאלות דומות. כמו "מה הבוס הקודם שלך היה אומר עליך?", " מה העמיתים שלך לתפקיד היו מספרים עליך?", "מה הכי הפריע לבוס הקודם שלך?" " מה העמיתים שלך הכי אהבו בך?", "מדוע אתם חושבים שאתם מתאימים לתפקיד?", "מה יכול להפריע לכם במילוי התפקיד?"

הדבר הכי חשוב! הבינו שאתם נמצאים בעיצומה של פרזנטציה= הצגה עצמית. אתם לא יושבים על ספת הפסיכולוג…. אל תשקרו, אבל היו מאוד מאוד מודעים למה שאתם אומרים! הכינו מראש את התשובה לשאלה הזו ולא משנה באיזה נוסח היא מגיעה- ענו את התשובה שהכנתם (ולא באמת את מה שאתם חושבים שהבוס שלכם חשב עליכם…. הרי אף אחד לא יוכל לבדוק זאת, זכותכם לחשוב מה שאתם רוצים, גם אם שאלו "מה הוא חשב"- אתם בעצם עונים על "מה אתם חושבים שהוא חושב").

שאלת "התכונות החיוביות" ענו באמצעות אותם תכונות/ יכולות/ נסיון שאתם יודעים שמתאימים לתפקיד המוצע (ראו בלוג קודם בנושא).

שאלת "התכונות השליליות": בשאלה זו אתם נדרשים למעשה "לירות לעצמכם ברגל" לא פשוט. כהתחלה- התשובה "פרפקציוניסט" לא אמינה במיוחד (אם הייתי מקבלת שקל על כל פעם ששמעתי אותה מצבי הפיננסי היה משתפר משמעותית) ולכן אפילו אם היא נכונה, רצוי שלא תשתמשו בה. אז מה כן?

• אם אתם יכולים להימנע מתשובה- מאוד רצוי! משפט כמו "אני מודע לכך שיש לי תכונות שליליות כמו לכל בני האדם, אבל אני לא מוצא תכונה שלילית רלבנטית לתפקיד" היא תשובה מצוינת. וגם אם לוחצים עליכם- כל עוד תסרבו באופן מנומס ואינטלגנטי- זה טוב מאוד. למשל: "אני באמת לא מוצא תכונה שלילית רלבנטית, אני מתנצל"
• ולפעמים אתם מוצאים שאין ברירה, אתם מרגישים שאם לא תענו עכשיו, אז הדינמקיה של הראיון תהרס. במקרה כזה (ושוב- נסו לא להגיע למצב הזה). אמרו משהו שהיה אופיני לכם בעבר וכיום כבר התגברתם עליו. שימו לב שהמשפט מסתיים בדרך בה התגברתם על הנושא. למשל:" בתחילת דרכי המקצועית הייתי מאוד ממוקדת במשימות שהבוסים שלי הטילו עלי ולקח לי זמן להסתכל על התפקיד בפרספקטיבה רחבה יותר". או "הבוס הקודם בתחילת דרכי אמר שהוא לא מרוצה מכך שלא עמדתי בזמני ההגשה, אבל אחרי כמה חודשים למדתי להתנהל נכון ומאז ועד היום הוא היה מאוד מרוצה ממני בנושא העמידה בזמנים".

צפיות שכר

עדיף לא לענות מפורשות במספרים!

הסיבה שמעסיק שואל על צפיות שכר היא לבדוק אם הצפיות שלכם עומדות בתווך שהוא הגדיר לעצמו. במידה והצפיות שלכן מתחת לתווך- הוא לא יהיה "פרייר" ויציע לכם את השכר היותר נמוך שאתם הגדרתם. במידה והצפיות שלכם יהיו גבוהות מהתווך יש סיכוי שתיפסלו על זה (למרות שייתכן ובפועל הייתם בהחלט מוכנים לקחת את התפקיד גם בפחות). המעסיק יכול לחשוב שאתם תהיו מתוסכלים מהשכר שהוא מסוגל להציע לכם. אף אחד לא רוצה עובד מתוסכל (כיוון שיש להם נטיה לעזוב מהר או לא לבצע את התפקיד כיאות) ולכן לא יקבלו אתכם לעבודה.

המשפט הכי כדאי הוא: "אני סומך עליכם שתתנו לי שכר הוגן ומכובד לתפקיד המוצע" ומאוד להשתדל לא לאמר מספר. אם שואלים אתכם מפורשות מה היה השכר הקודם שלכם, ניתן לענות: "השכר היה מורכב ממספר גורמים ותנאים נלווים, אני לא יכול לענות מספר רלבנטי" או "התפקיד הקודם נראה לי פחות רלבנטי, אשמח פשוט לשמוע הצעה מכם".

במידה ולא אמרתם מספר ברור- אפשרות הבחירה נשארת אצלכם. אם יציעו לכם שכר גבוה משציפיתם- נפלא! ואם יציעו שכר נמוך משציפתם- תמיד ניתן לחזור, להסביר שזה נראה לכם נמוך מדי ולנסות להעלות את ההצעה. היתרון- אתם נמצאים בשליטה, אתם אלו שמחליטים אם השכר מתאים לכם או לא, ולא המעסיק.

לסיכום,

לפני מספר ימים קיבלתי ממנה טלפון, שהיא התקבלה לתפקיד מאוד בכיר באחד המוסדות המכובדים במדינה. את הטיפים של כיצד עונים על שאלות שונות בראיון היא תרגלה במשך יותר מחצי שנה (כמעט שנה) של תהליכים וראיונות במספר אירגונים. התהליך לא היה קל וממש לא פשוט, כלל בתוכו הרבה כשלונות- והדרך עוד ארוכה לפניה. אבל הפער בין מי שהיא לתפקיד שלה התחיל להצטצמם, היא כבר לא בוכה- וגם אני.

בבלוג הבא והאחרון בנושא "כיצד עוברים בהצלחה ראיון עבודה" אתייחס לראיון כפרזנטציה- כולל מראה ושפת גוף.

את הפחד מעולם "השיווק" ואת התפיסה של שיווק כדבר זול, נמוך ומאוד לא אטרקטיבי אני פוגשת היום בעבודתי כמאמנת אישית על בסיס שוטף. מרבית המתאמנים תופסים את עולם השיווק בדיוק כפי שאני תפסתי אותו בתחילת דרכי, והתפיסה הזו מלווה אותם גם כשהם ניגשים לראיונות עבודה. ראיונות עבודה נתפסים כאקט בו אדם מוכר את עצמו- חוויה מאוד לא נעימה המלווה בתחושות של ריקנות (אני אמור לספר על כל התכונות הטובות שלי, לקוות שאני עושה זאת טוב יותר מאחרים- ואין לי באמת יכולת להוכיח שאני באמת מתאים לתפקיד), לחץ ואי נעימות (האם אני נתפס כשחצן- או אולי אני צנוע מדי ולא מוכר את עצמי טוב מספיק).

ניתן לפתור את הפחד ואי הנעימות הזו באמצעות הפרדה. הפרדה בין עולם התוכן של מכירות ושיווק. כאשר אני עוסק במכירות- יש לי מוצר כלשהו ואת המוצר הספציפי הזה אני מנסה לשכנע את האחר לקנות. לעומת זאת, שיווק הוא דבר שונה- כאשר אני משווק דבר מה, יש לי שתי משימות עיקריות: 1. לזהות את הצורך של הלקוח, 2. לראות כיצד אני מסוגל לספק את הצורך הזה באופן שונה וייחודי לטובה. שיווק בניגוד למכירות היא פעולה מעניינת, יצרתית, אינטלגנטית, שאינה מסתמכת רק על יכולות ורבליות ובטחון עצמי, אלא על ידע של התחום בו אני עוסק, על כישורי תפעול, ניהול, יחסי אנוש- כולם ביחד, אבל גם כל אחד מהם בנפרד. שיווק טוב יכול להעשות במגוון של דרכים- וכל אחד יכול להסתמך על כישוריו האישיים הייחודיים.

אז כיצד עושים זאת באופן יישומי?

כאשר אנו מגיעים לראיון עבודה יש להסתמך על 2 עקרונות השיווק:

1. זיהוי הצורך של הלקוח:

מה המראיין מחפש? אילו תשובות הוא היה רוצה לשמוע?

עליכם לעשות שעורי בית ולנסות ללמוד על הנושאים הבאים (לא על כולם- אלו רק הצעות לדברים שניתן ללמוד עליהם) כמה שיותר לפני הראיון, וגם בראיון עצמו לנסות וללמוד עוד פרטים מדברי המראיין.

*שימו לב, בחלק גדול מהמקרים כבר יהיה לכם הידע המדובר, וכל מה שצריך זה להעשות מודעים אליו.

• ללמוד הן על החברה, ולחפש פערים בין רצוי ומצוי:
• מה המוצר שלה
• מה המצב הפיננסי שלה
• איך מתנהל מערך ההון האנושי בארגון (מערכות יחסים, היררכיות)
• איך מתנהל מערך המחקר והפיתוח של החברה
• מה המבנה הניהולי של החברה
• כיצד החברה מתופעלת
• מה התדמית של החברה
• ללמוד על התפקיד עצמו ולחפש פערים בין רצוי ומצוי:
• לברר וללמוד על התפקיד בחברות אחרות
• לברר וללמוד על התפקיד בחברה המדוברת
• לזהות מה התוצאה הרצויה של התפקיד בחברה- מה המטרה שלשמה האדם נשכר באופן רשמי, האם קיימות מטרות סמויות והאם ניתן להוסיף מטרות נוספות לתפקיד
• מה המערך ההיררכי בו מתנהל התפקיד
• כיצד ניתן להתקדם מהתפקיד המדובר
• מה העלות של התפקיד לחברה לעומת התועלת אותה הוא מספק
• מה התדמית של התפקיד בחברה הספציפית ובחברות אחרות

2. כיצד אני מסוגל לספק את הצורך באופן שונה וייחודי לטובה:

עבודת השטח שנעשתה בשלב הראשוני מאפשרת לי להגדיר הן את המצוי והן את הרצוי. בשלב הזה התפקיד שלי בראיון עצמו הוא:

                           א.         להגדיר מצב רצוי

                           ב.         להראות כיצד אני בתפקיד אצליח לגשר את הפער בין המצוי לרצוי

אולי נשמע מסובך, אבל בפועל מאוד פשוט:

ראיון עבודה מחולק במרבית המקרים לשני חלקים: חלק אחד בו אני מספר את קורות חיי (נסיון תעסוקי והשכלה) וחלק שני המורכב משאלות כלליות ופתוחות יותר. כיוון שהגדרתי לי פחות או יותר את המצב הרצוי בארגון (למשל: מערכות יחסים טובות יותר בין העובדים/ ניהול פיננסי יעיל יותר של המחלקה/ שיפור התדמית של הארגון… ועוד') עלי להסתמך על המצב הרצוי הזה ולספק למראיין תשובות אשר יוכיחו שאני מסוגל להביא את הארגון/התפקיד למצב הזה.

• בחלק בו אני מספר את קורות חיי- יש להדגיש בכל אחד מתאורי התפקיד שעשיתי בעבר, כל מה שעשיתי אשר נוגע להשגת התוצאה הרצויה אשר הגדרתי. למשל- כיצד בתפקידים קודמים הצלחתי להשיג ניהול פיננסי טוב יותר/מערכות יחסים טובות יותר ועוד' (אם הדברים אשר עשיתי לא רלבנטים לתוצאה האירוגנית הרצויה, אין צורך להיכנס אליהם, אם זה מחוייב- להקפיד לא לאמר עליהם יותר ממשפט אחד)
• בחלק של השאלות הפתוחות- כאן עלי להשיג שתי מטרות: גם להוכיח שאני יודע להגדיר מצב רצוי וגם להוכיח שאני מתאים. בשאלות על תכונות אישיות- יש להדגיש את תכונות האישיות הרלבנטיות למצב הרצוי. למשל- במצב רצוי של ניהול פיננסי יעיל יותר יש להדגיש תכונות כמו יעילות, יכולת ניתוח, מיקוד ופחות להתייחס לתכונות של חשיבה מסתעפת ורחבה, נעימות ועוד. גם בשאר השאלות הפתוחות- כמו דוגמאות להצלחות וכשלונות בתפקידים קודמים יש להתמקד במצב הרצוי. בסוף השלב הזה- כדאי לנסות ולהגיע לשיחה כללית על התפקיד (ניתן ולגיטמי לשאול עליו שאלות) ולהציע את הדרך האישית שלי להתמודד עם התפקיד.

שימו לב, היתרון בתהליך הזה- שכל אחד יכול לעשות זאת בדרכו ובהתבסס על היכולות האישיות שלו. אם היכולות האישיות שלי הן יחסי אנוש- אני אקח את הראיון לכיוון הזה. אם היכולות האישיות שלי הן תפעוליות- אני אכוון לשם. אין דרך אחת לבצע תפקיד טוב, יש אינסוף דרכים. אבל כל מעסיק ידע להעריך עובד אשר נותן ערך חיובי.

יש באפשרותכם להתאים את התפקיד לתכונות האישיות שלכם- קצת שעורי בית וקצת חשיבה ומתהליך של מכירות זול, אתם הופכים את ראיון העבודה לתהליך מעניין, יצירתי ועם הרבה יותר סיכוי להצלחה!

בבלוג הבא אכתוב על שאלת "ספר לי על עצמך", "תכונות חיוביות ושליליות" ו "צפיות שכר".

לאורך השנים גיליתי שיש אנשים שפשוט יודעים להתראיין ויש אנשים שלא. וכמו כל יכולות קיימת בעולם (תאתגרו אותי אם קיימת יכולת שלא עונה על הקריטריון הזה…), גם היכולת הזו- היא יכולת נלמדת שככל שמתאמנים עליה יותר מצליחים יותר.

היום בתור מאמנת אישית, אשר מתמחה בעבודה עם אנשים בנושא קריירה, בעיקר בנקודות מפנה שונות בקריירה. הכלי של "הכנה לראיונות עבודה" הוא אחד הבונוסים שאני מעניקה למתאמנים שלי. הרבה מהמתאמנים שהגיעו אלי מצאו את "הההעבודה" ב- ה' הידיעה, בזכות: 1. הם ידעו מה העבודה שהם באמת רוצים, מחפשים ומתאימה להם 2. למדו כיצד להשיג אותה.

אז כיצד עושים זאת בפועל?

בבלוג הנוכחי ובבאים אסקור מספר נקודות מפתח להצלחה בראיונות עבודה. יישום של כל אחת ואחת מהנקודות הללו תקדם אתכם צעד נוסף. יישום מלא של כל הנקודות מבטיח הצלחה וודאית בתהליך.

שינוי המטרה:

כמו כל הצלחה אחרת בחיים. כדי להצליח יש לראות כל צעד בדרך, כצעד ולא מטרה סופית. נכון, כשמגיעים לראיון עבודה המטרה המאוד ברורה של כל אחד מאיתנו היא להתקבל! ולזכות בעבודה. התפיסה הזו בעיתית וגורמת להרבה מאוד כישלונות. כשאני מגיע לראיון עבודה עם התפיסה שההצלחה האפשרית היחידה היא להתקבל אני מכניס את עצמי ללחץ נוראי. זה כמו להגיע למבחן שאני צריך לקבל בו 100 עגול. מה הסיכוי שלא אעשה שום טעות? קטן מאוד… אבל הלחץ מהדרישה העצמית הבלתי מתפשרת הזו מוביל אותנו ללחץ גבוה במיוחד. כפי שניתן לראות בתמונה הבאה, לחץ גבוהה במיוחד פוגע באופן משמעותי בביצועים שלנו. (מבוסס על "חוק יארק דודסון" http://en.wikipedia.org/wiki/Yerkes%E2%80%93Dodson_law)

תמונה זו צולמה/הוכנה על ידי המשתמש שרוןל.

כיצד פותרים זאת? מבינים שהכל בחיים הוא תהליך ובוחרים להתייחס לכל ראיון עבודה כעוד אבן בחומת חיפוש העבודה. מרבית האנשים מתקבלים למקום עבודה רק אחרי שעברו מספר לא מבוטל של ראיונות. אם לוקחים עובדה זו בחשבון מראש ולא נלחצים מכל ראיון בו לא התקבלנו, אל תופסים זאת כחלק מהדרך, התהליך מתקצר. שלא לדבר על זה שהוא הופך להיות משמעותית יותר נעים/ פחות לא נעים.

אז משנים את התפיסה: המטרה היא לא להתקבל לעבודה,כי על זה אנו לא יכולים לשלוט, אלא להיות כמה שיותר טובים בראיון (יותר טובים מראיונות קודמים שעשינו). ומכאן גוזרים שתי מטרות נוספות:

1. להוציא מהראיון הנוכחי כמה שיותר תובנות לראיונות הבאים.

כתבו את התובנות הללו! הם גם יקבלו משנה תוקף וגם יתבהרו.

2. להשאיר רושם חיובי, כך שגם אם לא התקבלתי לתפקיד יזכרו אותי לטובה.

תתפלאו לדעת אילו הפתעות חיוביות מגיעות מכיוונם של ראיונות טובים שדווקא לא התקבלנו בסופם לתפקיד.

* בבלוג הבא אתייחס לתפיסת הראיון כ"פרזנטציה"- כיצד עולם התוכן השיווקי יכול לעזור לנו להצליח בראיונות עבודה? חוקים אופרטיבים.

* נקודה למחשבה- איזה תהליך עברתם כשהתקבלתם לעבודות קודמות שלכם? האם ניתן לייעל את התהליך שעשיתם בפעמים הקודמות? מה למדתם מהתהליך?

נכון להיום חלק גדול מהעבודה שלי נעשה בבתי קפה. בתחיל, דרכי כמאמנת הסברתי לכל מי שהיה שותף בדרכי שאני עומדת לפתוח משרד ובו אקבל אנשים לפגישות. אכן עשיתי זאת- הצטרפתי לקליניקה של פסיכולוגים והיה לי בה חדר בו קיבלתי אנשים. הרושם היה מאוד רציני ומקצועי, בדיוק כפי שרציתי. השותפים שלי למשרד היו אנשי מקצוע מאוד נעימים ובעלי שם. אבל אני קמלתי. שנאתי את הפגישות שלי בקליניקה. עד הרגע שהאדם שאני נפגשת עמו היה נכנס ומהרגע שהוא יצא, חיפשתי הזדמונויות לברוח. מטבעי אני אדם מאוד חברותי, שנהנה מחברת אנשים, רעש, פעילות ועשיה סביבי. פשוט הרגשתי לבד.

בניגוד למקובלות החברתית של עבודה במשרד המשדרת רצינות ומקצועיות, החלטתי לעשות מעשה- עזבתי את המשרד ועברתי לעבוד בבתי קפה. יש כמה בתי קפה קבועים בהם אני עובדת ומקבלת מתאמנים (יש לי גם קליניקה יפה ומכובדת בבית לאנשים אשר זקוקים לפרטיות שלהם)- והנה, מהיום שעזבתי את המשרד אני מצליחה הרבה יותר. מדוע? כי נעים לי…. אני אוהבת להגיד בוקר טוב בבוקר לאנשים קבועים (בכל בתי הקפה בהם אני יושבת הפכתי להיות בת בית ואני חלק מההווי והחיים של המקום), אני אוהבת שיש מוזיקה, אנשים והווי סביבי ואני מאוד אוהבת קפה שהמלצרים והברמנים מכירים- עם כל המוזרויות שלי בקפה, וכשאני יותר מקפידה על הבריאות, אז שייק פירות מפנק וטבעי. נעים לי בבתי קפה… וכשנעים אני מצליחה לעשות עבודה הרבה יותר טובה.

אז…" אני אעבוד קשה ואצליח!" נכון. אבל- לעבוד קשה כבר לא מתורגם אצלי כסבל או סגפנות. נהפוך הוא- הדרך היחידה בה אנו מצליחים לעבוד קשה היא כשאנו עושים משהו שנעים לנו באווירה שנעימה עבורנו (כל אחד ומה שנכון עבורו).

אחת התאוריות אשר שינו את חיי היא התאוריה שבין היתר מסבירה את הרציונל הזה:

"בנה והרחב" של ברברה פרדריקסון.

ברברה פרדריקסון מסבירה שלרגשות יש סיבה אבולוציונית. רגשות רעים- מטרתם להגן עלינו בפני סכנות ואילו רגשות טובים מטרתם לפתוח אותנו לצמיחה והתפתחות. {אם נסתכל על המין האנושי נראה שהוא מתנדנד תמיד על הציר של בטחון מול צמיחה והתפתחות. כשיש לנו מספיק בטחון אנחנו יכולים לצמוח (כדי לבסס את הביטחון העתידי) וכשיש לנו מספיק התפתחות וצמיחה אנו חשים בטחון}. המוח הפרמיטיבי שלנו (בכל הנוגע לרגשות) משתמש בכלל הפשוט של רגש חיובי = הזדמנות לצמיחה ורגש שלילי = סכנה. לכן, כאשר אנו חשים רגש שלילי מכל סוג שהוא, הוא מיד מתורגם לסכנה, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם סכנה היא מיקוד בסכנה ושלושת התגובות האוטמטיות לסכנה: הילחם, ברח או קפא. לעומת זאת, רגש חיובי מכל סוג שהוא, מתורגם מיידית לאפשרויות צמיחה והתפתחות. לתאוריה הזו יש אפשרויות יישומיות רבות ועוד אפרט עליהן בבלוגים הבאים שלי.

להלן הקישור לתאוריה של "בנה והרחב" לפי ויקפדיה: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%9C_%D7%94%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%94_%D7%95%D7%94%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%91%D7%94)

והנה ברברה פרדריקסון מסבירה את הרעיון בעצמה:

http://www.youtube.com/watch?v=Z7dFDHzV36g

כיצד מסבירה התאוריה הנ"ל  את הרעיון שנעימות מביאה להצלחה גדולה יותר? מסתבר שכשנעים לנו וטוב לנו אנו חווים… כן- ניחשתם נכונה, רגשות חיוביים! רגשות חיוביים מתורגמים להזדמנות לצמיחה והתפתחות- ואת זאת המוח עושה על ידי כך שהוא מאפשר לנו יכולת קליטה ועיבוד רחבים יותר. אנו פתוחים יותר הן לגירויים חיצוניים והן לעיבוד רב מימדי של המוח. בניגוד לכך- תחושות שליליות גורמות לנו להתמקד בגירוי אשר יוצר את הרגש השלילי- הוא זה שנחווה כמקור הסכנה הקיומית וכל מה שאנו מסוגלים הוא לקלוט רק אותו, כאשר שאר הקלטים החיצוניים מסוננים. ולא רק זה- גם מגוון הפעולות שלנו מצטמצם. המוח מתכוונן על שלושת התגובות המיידיות לסכנה ולא משתמש בשאר המגוון של התגובות האפשריות (זה אולי חכם ברמה ההישרדותית בעולם בו הסכנות הם טורפים וכוחות טבע, אך פחות מתאים לעולם המודרני בו התמודדות עם סכנות דורשות חשיבה רחבה ורב מימדית).

אז אם אתם עוברים ליד אחד מבתי הקפה בעיר ורואים אותי יושבת בפגישה, או עם המחשב ועובדת, דעו לכם שמאוד נעים לי…. וזה אומר שאני כנראה עושה עבודה טובה! וחוץ מזה- אתם מוזמנים לאמר שלום- זה תמיד משמח אותי. כפי שאמרתי- אני אוהבת אנשים!

*הערה אחרונה*, בימים אלו יותר ויותר אנשים מבינים את האפשרות הגלומה בעבודה בכל מקום המתאים לנו. בזכות העולם הוירטואלי בו אנו חיים, הטלפון הנייד, המחשב הנייד ושאר אמצעי התקשורת, אחסון ושליפת המידע האפשריים לנו כמעט בכל מקום וזמן. שוק העבודה משנה את הפיזיות שלו. אני סמוכה ובטוחה שעוד מספר עשורים שוק העבודה וחיי הפנאי שלנו ישולבו יחד (לא במובן שנאבד את חיי הפנאי, אלא במובן שהעבודה תהפוך להיות יותר ויותר חלק מההנאה). כבר היום ניתן לראות יותר אנשים עובדים במקומות כמו בתי קפה, עבודה מהבית, חוף הים ומרחבי עבודה משותפים (רעיון נפלא המאפשר לעבוד בסביבת עבודה גם כשאתה עצמאי).

להלן רשימת מרחבי עבודה משותפים בארץ:

• האב ת"א – מרחב ליזמות חברתית, סביבתית וטכנולוגית, ת"א
• הספרייה – מרחב ליזמות וחדשנות, ת"א
• TechLoft – מרחב עבודה משותף לסטרטאפים, ת"א
• מיזנטרופ - חלל עבודה "אורבני", ת"א
• המפעל - חלל עבודה משותף בת"א
• hackerspace  - חלל עבודה משותף לאנשים יצירתיים לסיעור מוחות ושת"פ באזור דרום ת"א
• thejunction - מרחב עבודה משותף לסטרטאפיסטים ויזמים במרכז ת"א
• חדר עבודה – מקום נוח ושקט לסטודנטים ופרילנסרים בלב ת"א
• טופ סנטר – מרחב משותף ליזמי הייטק, חיפה
• מקום בזמן – בקיבוץ עין שמר (בסמוך לפרדס חנה כרכור)
• הסוכה – מרחב שיתופי חברתי לעסקים ואמנות בבנימינה
• CoSpace – מרחב עבודה משותף באזור השרון (בהתהוות)
• Coworkinkg ישראל - מרחב עבודה באזור רעננה
• מקושרים – חלל עבודה משותף במודיעין
• startup hub  - מרחב עבודה משותף ליזמים, צוותים ועצמאים באזור ירושלים
• PICO  - חלל עבודה משותף שממוקם בתלפיות, ירושלים
• מועדון העסקים Business Club BCB7 – באר שבע

]]> http://izzunim.co.il/?feed=rss2&p=1408 6 http://izzunim.co.il/?p=1381 http://izzunim.co.il/?p=1381#comments Wed, 29 May 2013 19:51:26 +0000 דורית מילר http://izzunim.co.il/?p=1381 הבנתי שבקרוב מאוד הילדים שלי גם יתחילו לקרוא את מה שאני כותבת, לעמית בעלי כבר אין ברירה, הוא יודע שלחיות איתי משמעות הדבר זה חשיפה. עמית הוא אדם אשר משאיר את חייו הפרטיים לעצמו ולמשפחתו- וגם זה במידור (הבדיחה הקבועה שלי היא, שאם יום אחד אגלה שכל השנים הוא עבד בשב"כ ולא בהיי- טק לא ממש אהיה מופתעת, זה אפשרי), ואילו אני, אדם אשר חייו המקצועיים וחייו הפרטיים הם שזירה אחת שלא ניתן להפריד אותה. ועכשיו נכנסים למשוואה גם שלושת ילדי, ענבר בן 6 ואין לו ממש אמירה בנושא, אבל הבנות בנות 9 וכבר התחלתי לשמוע "אמא, איך אמרת ש…. איזה פאדיחה עשית לי". אז אני מתארת לעצמי שמה שלא אכתוב ואעשה, כנראה הגענו לגיל שאמא עושה פדיחות. אבל בכל אופן, אנסה למזער חלק מהנזקים.

ואחרי כל ההקדמה הזו… אפתח ואומר שהסיפור מתחיל כך: אחד מילדי, ולא אומר איזה מהם (הקדשתי פסקה שלמה להסביר למה ). היה פותח כל ערב במסכת צרחות וצעקות שהפכו את חיינו המשפחתיים לסיוט. הסיוט התחיל כאשר עברנו לגור אצל חמי בעקבות שיפוץ אשר עשינו בביתנו. חמי איש מקסים וטוב לב במיוחד, קיבל אותנו, משפחה של 5 נפשות, לביתו בנעימות ובסובלנות יוצאת דופן. למרות זאת,המעבר  לא היה פשוט לאף אחד מאיתנו ובמיוחד לא לי. הקושי העיקרי מבחינתי היה שאיבדתי את המקום שלי. דווקא מבחינת הילדים היתה תחושה של כייף גדול ושל בילוי ארוך אצל סבא.

ואז זה התחיל… אחרי כמה לילות בבית של סבא, כאשר עמדתי להשכיב את הילדים לישון והתחלתי בתהליך הקבוע של מקלחות, סיפור ולילה טוב. אחד מילדי הודיע שהוא מסרב ללכת לישון. הסירוב לווה בצרחות וצעקות אימה. אין לי ספקות שהשכנים היו בטוחים שמבוצעת שחיטה בבית, ואם לא שחיטה אמיתית אז התעללות ברמה רצינית ביותר. וכלום לא עזר- הוא נשלח לעונש לחדר וזה לא עזר, חיבוקים ונשיקות- לא עזרו, שיחות- לא עזרו. ניסינו הכל- היינו אובדי עצות. לא היה מדובר בערב או שניים, אלא בריטואל שחוזר על עצמו כל ערב ולוקח בסביבות השעתיים ולפעמים אף יותר. מרוב צרחות הוא איבד את קולו ונהיה צרוד קבוע, אני הייתי על סף דמעות ולפעמים בכיתי ממש ובעלי כעס והיה מתוסכל. התחלתי לחשוב- שאני אמא גרועה ולא מצליחה, שאולי לילד שלי יש בעיה פסיכאטרית ומשהו לא בסדר אצלו ועוד מחשבות שהכניסו סטרס נוסף לארוע.

בסך הכל ניסינו להשכיב את הילדים לישון. כמובן שגם שני הילדים האחרים לא ממש הצליחו ללכת לישון בסיטואציה הזו. כך שלא הצלחנו להשכיב את הילדים לישון. צורך די בסיסי אצל בני אדם ואצל ילדים במיוחד. אחרי מספר שבועות של ארועי הצרחות המתמשכות אל תוך הלילה ושל סיוט הערב המתמשך, הבנו שאנחנו זקוקוים לעזרה מקצועית. פנינו לפיסכולוגית התפתחותית שתעזור לנו. היא העבירה את הילד ואותנו תהליך אבחון של 3-4 פגישות שבסופו היא הודיעה חגיגית: הילד מחונן רגשית! נפלא… בשורות טובות, איך זה בדיוק עוזר לנו? היא הסבירה שהילד בעל יכולת קליטה רגשית יוצאת דופן לגילו ושהוא מסוגל להבין מצבים רגשיים גם כשלא מתנהגים או מדברים אותם. ושלמעשה הבעיה היא אצלנו. לנו לא טוב רגשית, הילד קולט את זה, ולמרות שאין ספק שההתנהגות שלנו היא לגמרי בסדר גמור ושאנחנו לא מביעים את המצוקה שלנו, אנחנו חווים מצוקה, הילד מרגיש אותה, נדבק בה וכיוון שהוא עדיין קטן ואין לו כלים ממשיים להתמודד עם הבעיה הוא מתנהג אותה.

אז מה עושים עכשיו? לדברי אותה פסיכולוגית, מתחילים בשיחה איתנו כדי לפתור את המצוקות שלנו. בסדר… קבענו איתה פגישה נוספת, רק אני, עמית והפסיכולוגית. היא התחילה ליצור שיחה ביננו: "עמית ודורית, מה אתם מרגישים לגבי מה שקורה עכשיו? דורית, מה את רוצה לאמר לעמית? עמית, מה אתה רוצה לאמר לדורית?" הסיטואציה היתה פשוט מגוחכת, היא עזרה לנו לנהל שיחה ביננו. אבל אנו לא זקוקים לעזרה בנושא, אנחנו דווקא משוחחים ביננו מאוד יפה, זו מעולם לא היתה בעיה. והאמת שידענו בדיוק מה הבעיה ומה המצוקה שאנו חווים- אנחנו לא בבית שלנו, עובדים קשה, מגדלים שלושה ילדים, משפצים בית עם כל הלחצים הכרוכים בזה (כלכלית ומעשית) ולא מצליחים לישון. אחרי שני מפגשים מגוחכים שכאלה, המשכנו לחפש עזרה אצל מקורות נוספים. הגענו לתרפיסטית אחרת, גם היא מתמחה בילדים. היא הסכימה עם האבחנה של הפסיכולוגית הקודמת והציעה לעשות לי ולעמית בנפרד טיפול פסיכותרפי אישי- זה יפתור את הבעיה. כששאלנו תוך כמה זמן הבעיה תפתר? היא ענתה שהיא לא יודעת, אבל מדובר בתהליך ממושך. תהליך ממושך של צרחות וכמעט התמוטטות עצבים כלל משפחתית (וקרוב לוודאי גם של השכנים) לא היתה אופציה!

הבעיה הטרידה את מחשבותינו לא רק בערבים הסיוטיים, אלא גם בימים… מה עושים? באותה התקופה למדתי קורס בתאוריות התנהגותיות לדוקטורנטים באוניברסיטה העברית ופגשתי בתאוריה של הפסיכולוג החברתי היגנס. ׁ(להלן קישור לתאוריה בויקפדיה http://en.wikipedia.org/wiki/Regulatory_focus_theory ׂׂ)  בעודי מתקלחת (מקום החשיבה האולטימטיבי שלי) מצאתי את הפתרון ! אנחנו טועים בפוקוס… היגנס בתאוריה שלו מסתמך על תאורית התפיסה העצמית של בם, אשר מוכיחה כי אנו תופסים את עצמנו כפי שאנו תופסים אחרים: בהתאם להתנהגות החיצונית שלנו. אם נראה את עצמנו מחייכים, נרגיש שיש לנו מצב רוח טוב יותר, גם אם בפועל חייכנו באופן מאולץ (תאוריה מרתקת בפני עצמה, אבל עליה ארחיב בבלוג אחר). היגנס טוען שגם ההתנהגות שלנו, כמו התפיסה העצמית שלנו, מושפעת מהמניפולציות החיצוניות שמפעילים עלינו.

וביתר פרוט: היגנס מסביר שיש שני פוקוסים בהם אנו פועלים. "פוקוס מניעה" אשר נועד למנוע מאיתנו לעשות דברים שאנו לא צרכים לעשות (כמו לגעת באש או בחשמל) ו"פוקוס קידום" אשר מניע אותנו לעבר פעולה אשר תקדם אותנו בחיים ודורשת מאמץ מיוחד (כמו- להצליח לפתור חידה קשה או לשבור את שיא מהירות הריצה שלנו). היגנס מסביר שפוקוס קידום מונע ע"י מערכת התגמול ופוקוס מניעה מונע ע"י מערכת עונשים. ו…. אם אנחנו מקבלים עונש במקום בו היה עלינו לקבל תגמול, נעבור לעבוד בפוקוס מניעה (למשל- אם יתנו לי קנס על כך שלא הצלחתי לפתור חידות קשות בעבודה, אנסה להתפטר או להתחמק מהעבודה במקום להשתדל ולפתור את החידה) ו… אם אנחנו מקבלים תגמול במקום בו היה עלינו לקבל עונש אנחנו עוברים לפעול בפוקוס קידום (למשל- היגנס הציע לאנשים בונוס כספי על כל יום בו הם מגיעים לעבודה בזמן, והתוצאה היתה שאנשים התחילו לאחר לעבודה).

הבנתי שאני רוצה להפסיק את התנהגות (הצרחות הנוראיות) ולא מצליחה. להפסיק התנהגות זה פוקוס מניעה. ואילו אני יוצרת התנהגות אשר ממשיכה וממשיכה, משמע- הילד שלי פועל מפוקוס קידום. וזה בגלל שאני מניעה אותו בחיזוק חיובי ולא בעונש. אחרי שהבנתי את זה- התחלתי לחפש את החיזוק החיובי, ומצאתי. מסתבר שאחרי כל סאגת צרחות שבו הוא היה מקבל עונש ונכנס לצרוח בחדר, רחמי על הילד היו מציפים אותי ושהגיעה סוף כל סוך הקגיעה המיוחלת, הייתי מחבקת ומנשקת אותו. והנה- חיזוק חיובי.

עוד באותו היום הודעתי לו, שהיום בערב אם יהיו צרחות, שיקח בחשבון שברגע שהוא יצא מהחדר אני מתעלמת ממנו והא משכיב את עצמו לבד לישון. הערב הגיע- הצרחות הגיעו גם הן, הוא נכנס לחדר, אחרי זמן מסוים (שנראה כמו אינסוף), הצרחות הפסיקו, ואז הוא ביקש: "אמא אני רוצה חיבוק". הודעתי באסרטיביות שאין חיבוק ושהוא הולך לישון לבד בלי נשיקה, חיבוק או כל התייחסות. מיד התחילו שוב הצרחות- ושוב הוא נכנס לחדר ושוב- אחרי זמן שנראה כמו נצח- נרגע, ושוב- ביקש חיבוק. הפעם, כשסרבתי הוא הלך שבור, מבויש ומתוק (ברמה שכמעט נשברתי ), לישון בעצמו. למחרת- הצרחות חזרו, אבל כשהוא נרגע וביקש חיבוק הוא לא חזר לצרוח, אלא הלך לבד לישון (נלחמתי בעצמי לא לחבק ולנשק). וזהו- זה היה היום האחרון של הצרחות בביתנו.

עברו מאז כבר כמה שנים- וסאגת הצרחות כמעט ולא חזרה (כשהיא חזרה הצלחנו למגר אותה בפעם אחת, בשיטה הזו). גיליתי שהתאוריה של היגנס עובדת ושהיא כלי ניהולי מעולה לכל הנעה לפעולה או הפסקת פעולה בחיי ובחיי המתאמנים שלי. אני משתמשת בתאוריה הזו הן בתחומי הניהול, הקריירה, המשפחה, מערכות יחסים, בריאות ועוד. התאוריה קלה ופשוטה ליישום- פשוט לחשוב עליה ולראות מה אני מפעיל כרגע.

אם יש למישהוא דוגמאות למקרים בהן התאוריה עבדה/לא עבדה, שאלות כיצד ניתן ליישם את התאוריה, או הסכמות או אי הסכמות עם הדרך בה הפעלתי או בה ניתן להפעיל את התאוריה, אשמח לשמוע.

דורית.

לקחתי את הסיכון- הכספי, הזמן שלא היה לי- ונרשמתי לקורס. מיותר לציין שהקורס שינה את חיי. בכל רמה אפשרית- קריירה, זוגיות, חיי חברה- הכל השתפר! המצחיק הוא שלא הקורס עצמו שינה את חיי. הקורס היה טוב ומספק ובאמת מהנה. אבל דווקא החוויה של האימון האישי שהבנתי שאני צריכה לעבור ושעברתי בעקבות הקורס- היא זו אשר באמת שינתה את חיי. ואם אהיה יותר ספציפית- שתי תובנות שינו את חיי:

1. הידיעה שאני עומדת להיכשל! וזה בסדר… לא רק שזה בסדר, זה נחוץ. אין הצלחה ללא כישלון. בהמשך הדרך שלי, כאשר כבר לימדתי פסיכולוגיה חיובית בקורסים של טל בן שחר בבינתחומי פגשתי את התאוריה של קרול דואק, אשר מסבירה את הרעיון הזה בצורה מדעית. קרול דואק מסבירה שקיימות שתי תפיסות מחשבה, תפיסת מחשבה מקובעת- אשר מונעת מהתפיסה החברתית הרווחת שהדבר הכי משמעותי בחיינו הוא התוצאות אשר אליהן אנחנו מגיעים. ותפיסת מחשבה מתפתחת- אשר נותנת משמעות לתהליך ולא לתוצאה. כיוון שהחברה שלנו לוקה בתבנית חשיבה מקובעת, אנחנו כל כך מפחדים לטעות, לשגות או להיכשל- שמה שרבים מאיתנו עושים זה פשוט לא לנסות. (מי שלא מנסה- לא נכשל! מצויין…. פותר את כל הבעיות, או אולי לא?). בעקבות האימון התחלתי לבנות לעצמי "תבנית חשיבה מתפתחת"- אפשרתי לעצמי לשגות, לקחת סיכונים ולנסות. כשאני חושבת על החרטות שיש לי בחיי- כולן ללא יוצא מן הכלל מתמקדות ב"מה לא עשיתי", מעולם לא התחרטתי כי עשיתי ונכשלתי. היום אני נכשלת כל הדרך אל ההצלחה…

2. העזתי ולמדתי לחלום! לפנטז, לרצות, למצוא תשוקות פנימיות וחיצוניות- מסתבר שלהעיז ולעשות זאת יכול לשנות את חיינו. אבל, בתנאי אחד….חשוב להבין שהפנטזיה הזו, המטרות, היעדים והחלומות שלנו הם כלי להפיכת החיים שלנו בהווה לחיים מאושרים יותר. סוג של פרדוקס…. חזון וחלומות כיוצרים אושר, רק בתנאי והמטרה היא דרך ולא מטרה בפני עצמה. איך זה עבד במציאות של החיים שלי? שמתי לי כמטרה לעשות דוקטורט בקואצ'ינג (למרות שידעתי שאין באמת משהו כזה), כנתיב בדרך לשם שמתי לי מטרה קצרת מועד של קריאת ספרות רלבנטית. הקריאה הזו הפגישה אותי עם עולם התוכן של הפסיכולוגיה החיובית- והנה אני היום עוסקת בפסיכולוגיה חיובית וכותבת דוקטורט באמצעות הכלים של פסיכולוגיה חיובית. חזון אמיתי וטוב- מאפשר לנו לפגוש במסלולים חדשים וטובים עבורונו, הוא פותח לנו דלתות ומשתנה… כאשר אני צועדת בנתיב הטוב עבורי, נפתח לי ספקטרום חדש אשר לא ראיתי מהפרספקטיבה בה הגדרתי את החלום. היום יש לי חלומות חדשים- ואני מאחלת לעצמי לא להפסיק לחלום.

זה הבלוג הראשון שאני כותבת, כחלק מהחלומות החדשים שלי והתעוזה לטעות- אני רוצה להצליח ולהפיץ את הטוב שזכיתי בו בשנים האחרונות לכמה שיותר אנשים. אני מקווה שהפלטפורמה הזו תהיה אחת הדרכים לעשות זאת ושתהיה לה כמה שיותר השפעה חיובית על כמה שיותר אנשים. אם יש למי מכם סיפורים או רעיונות על הדרכים בהם הם היטיבו את חייהם אשמח אם תשתפו זאת בתגובה לבלוג.

]]> http://izzunim.co.il/?feed=rss2&p=1371 61